פסק-דין בתיק דמ"ש 15623-08-10

1.       התובעת היא אזרחית זרה מהפיליפינים, וכיום תושבת ישראל נושאת תעודת זהות . התובעת עבדה בטיפול בנתבעת שהיא קשישה, אשר לפי כתב התביעה - בתקופה הרלוונטית היתה בת 82, סובלת, בין היתר, מבעיה בידה וכבדת שמיעה.

2.       אין מחלוקת כי התובעת עבדה בתקופה שמחודש 3/07 ועד ליום 31.4.10. כמו כן אין מחלוקת כי התובעת היתה אמורה לעבוד בטיפול בנתבעת חמישה ימים בשבוע 5 שעות ליום. המחלוקת נוגעת לסדירות עבודתה. התובעת טענה כי עבדה במתכונת זו בסדירות למעט היעדרות מטעמי מחלה. הנתבעת טענה - באמצעות  בנה מר שלמה ברונר (להלן - הבן), כי התובעת לא עבדה בסדירות כאמור אלא בהיקפים משתנים. הוסכם כי שכר השעה של התובעת היה 35 ש"ח. המחלוקת היתה האם קיבלה בנוסף 10 ש"ח עבור נסיעות או שהתשלום עבור הנסיעות נכלל בשכר השעה. מחלוקת זו אינה טעונה הכרעה.

3.       ביום 13.3.11 התקיים הדיון בפני, ולפיכך ניתן פסק הדין במותב חסר. התובעת העידה וכן הבן. בגמר ההוכחות סיכמו הצדדים את טענותיהם.

4.       בתובענה זו עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת, משלטענתה פוטרה היא על אתר על ידי הנתבעת. כמו כן, עותרת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה.

בכתב התביעה נכלל גם סעד של קבלת מכתב הפסקת עבודה וגם בקשה לדון את הנתבעת בהתאם לתקנות העבירות המנהליות. בסיכומי התובעת לא חזרה ב"כ התובעת על סעדים אלה ולפיכך, אני רואה בכך את זניחתם. כך או כך, ממילא דינו של הסעד השני להדחות.

5.       תחילה אתייחס לשאלת הזכאות לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת - לטענת התובעת, היא ביקשה לצאת לחופשה בת חודש שלם בפיליפינים בחודש 12/09, אך בסוף החליטה לדחות את החופשה לחודש 5/10. לטענתה הנתבעת אישרה לה את החופשה. לטענתה בסוף חודש 4/10 פיטרה הנתבעת את התובעת על אתר, ודרשה ממנה להשאיר את המפתחות ולקחת את חפציה.

6.       לטענת הבן - על יסוד דברי אימו הנתבעת, התובעת לא פוטרה אלא דווקא חדלה במפתיע מלהגיע. לטענתו עזיבתה הפתאומית של התובעת גרמה לכך שבחודש מאי 2010 נאלצה המשפחה לטפל בנתבעת, עד שבחודש יוני 2010 הוסדרה לנתבעת מטפלת דרך המוסד לביטוח לאומי.

7.       לאחר שקלתי את טענות הצדדים ולאחר שהתרשמתי מהעדים שבפני לא שוכנתי כי התובעת הצליחה להרים את הנטל להוכיח שפוטרה, ולפיכך אני דוחה את התביעה לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. ואלה טעמיי בתמצית:

ראשית, עדותה של התובעת לא שיכנעה. שנית, לא מקובלת עלי טענת ב"כ התובעת ולפיה אל מול עדות התובעת לא עומדת עדות של הנתבעת והדבר פועל לרעתה. לפי התרשמותי באולם לא ניתן לקבל מהנתבעת גרסה בעדות. גם הניסיון לעשות כן, חיזק התרשמות זו. לפיכך, הימנעות מלהעידה לא בהכרח פועלת לרעת ההגנה. שלישית, אל מול גרסת התובעת שהיא גרסה יחידה של בעל דין מעוניין עומדת גרסת הבן בדבר הפתאומיות והצורך שהתעורר בחודש מאי 2010 להיזקק לטיפול בנתבעת באמצעות בני משפחה. מדובר בעדות ישירה על ראיה נסיבתית המחזקת את גרסת ההגנה. רביעית, בסופו של יום התובעת כלל לא נסעה לחופשה בפיליפינים, ולכן לא ברור מדוע פתאום תרצה הנתבעת לפטר את התובעת. חמישית, עולה כי דווקא לתובעת יכול והיה אינטרס לסיים את ההתקשרות מששכרה בעבודתה האחרת - עבודת ניקיון, היה גבוה יותר (40 ש"ח לשעה, לעומת 35 ש"ח).

בשים לב לטעמים אלה ובשים לב לכך שהנטל להוכיח את דבר הפיטורים מוטל על התובעת, לא שוכנעתי לקבוע כי נטל זה הורם.

8.       לענין הפיצוי בגין אי הפרשה לקרן הפנסיה - למעשה בכתב ההגנה לא חלקה הנתבעת על זכאותה של התובעת לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן הפנסיה. גם על התחשיב אין הכחשה מפורשת. למעלה מן הדרוש אציין כי משאין מחלוקת לגבי מתכונת העבודה, הרי שהנטל על ההגנה להוכיח סטיה מאותה מתכונת. במקרה זה נטל זה לא הורם על ידי ההגנה, במיוחד משהסתבר כי נעשה רישום שעות העבודה על גבי לוח שנה וזה לא הוצג. לפיכך, אני קובע כי התובעת זכאית לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך של 1,633 ש"ח.

9.       אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך של 1,633 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום סיום העבודה (1.5.10) ועד למועד התשלום בפועל.

10.   לענין הוצאות משפט - בשים לב לתוצאה ולכך שעיקר התביעה נדחה, החלטתי לחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח, אשר יקוזזו מהפיצוי כאמור בסעיף 9 לעיל.

ניתן לערער על פסק דין זה ברשות בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. בקשת רשות כאמור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה  תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום,  ח'  אדר ב תשע"א, 14 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.